תהלוכן האורן

תהלוכן האורן  – ThaumetopoeaPityocampa- משתייך לתת-משפחת התהלוכנים שבסדרת הפרפראים (Lepidoptera). הוא נפוץ בכל ארצות אגן הים התיכון על מינים שונים של עצי אורן.

התפתחות:

בוגרים – העשים הבוגרים מגיחים בסוף אוגוסט תחילת ספטמבר. הם פעילים בלילה וחיים ימים ספורים. 

זחלים – הזחלים בוקעים כאשר טמפרטורת הלילה יורדת מתחת ל- 15 מעלות צלסיוס. מיד לאחר בקיעתם הזחלים הצעירים מתקהלים ומתחילים לטוות מקלעת דלילה של קורים, שבתוכה הם מתרכזים בשעות שבהן אין הם אוכלים. פעילות הזחלים כגון אכילה וטוויה, נפסקת רק כאשר טמפרטורת הלילה יורדת מתחת למעלה אחת. כאשר הזחלים יוצאים מהקן כדי לאכול הם צועדים בטור ארוך הנע בעקבות הזחל הראשון, כשראש כל זחל נוגע בקצה הבטן של קודמו. בראשית האביב מגיעים הזחלים לגמר ההתפתחות ועוזבים את העץ בתהלוכה מסודרת, כשהזחל המוביל החודר ראשון לאדמה הוא תמיד נקבה. עומק חדירתם לאדמה הוא בדרך כלל 10-15 ס"מ. הזחלים מתגלמים בתוך האדמה. בתוך עור הגולם חלה התפתחות של העש הבוגר. הזחלים ניזונים ממחטי כל עצי האורן הגדלים בארץ אך המינים המועדפים להטלה הם אורן קנרי, אורן אלדרי, אורן ירושלים ואורן ברוטיה.

לתהלוכן האורן מספר אויבים טבעיים בארץ. ביניהם מיני צרעות טפילות המתפתחות בביצי התהלוכן, ציפורים שונות טורפות את הזחלים ופטריית קרקע שתוקפת את הגלמים. יעילות האויבים הטבעיים בהדברת התהלוכן היא מוגבלת.

פגיעה באדם:

לזחלים בשלוש הדרגות האחרונות שערות צורבות שגורמות לגירוי ולדלקות בעור ובעיניים. הדלקת בעור דומה לסרפדת ונמשכת 7-10 ימים. הדלקת בעין קשה יותר ובנוסף לגירוי חזק והדמעה היא מגבילה זמנית את כושר הראייה. שאיפת השערות הצורבות עלולה לפגוע במערכת הנשימה ולגרום קושי בנשימה וברונכיטיס. בליעה עשויה לגרום לגירוי מקומי, הקאה, ריור וקושי בבליעה. התחלואה חולפת לאחר זמן מה מבלי להשאיר סימן. 

הדרכים להתמודדות עם מפגעי תהלוכן האורן:

באזורים בהם קיימת וידועה נגיעות של התהלוכן, יש למפות את כל חורשות האורן ועצי האורן הבודדים בתחום הרשות והשטחים הפרטיים. ולקבוע מדיניות טיפול (לחייב את בעל השטח הפרטי לבצע את הטיפול / או לבצע עבורו את הטיפול).

הקרן הקיימת לישראל מרססת מהאוויר את עצי האורן הנמצאים בחניונים ובחורשות מחוץ לישובים במטרה לקטול את הזחלים הצעירים.

ריסוס עצי אורן מהקרקע – מותר לרסס רק בתכשירים שאושרו למטרה זו. היישום מיועד לקטילת זחלים ולכן מתבצע בחודשים נובמבר עד פברואר.

קיצוץ קינים – הורדה פיסית של הקינים מהעצים והשמדתם בחודשים ינואר עד מרץ.

הזרקה לגזע – יישום המתבצע בחודשים נובמבר עד ינואר ומטרתו להשמיד את הזחלים הצעירים הניזונים מעלי העץ לפני הופעת השערות הצורבות.

ביצוע פעולות חינוך והסברה במטרה להזהיר ילדים מפני מגע עם זחלי התהלוכן.

במקומות רגישים כמו גני ילדים ניתן להחליף את עצי האורן בכלל ואורן קנרי בפרט לעצים אחרים בכפוף לקבלת אישור מקרן הקיימת לישראל. 

הדברה-

הצלחת הטיפול ומניעת המפגע מותנית באיתור הנגיעות במועד וסיום הפעולה כל עוד הזחלים צעירים, לפני הופעת השערות הצורבות בתחילת הדרגה השלישית. יש לבצע מעקב אחר ההצלחה של פעולות ההדברה ולבצע טיפולים מתקנים ומשלימים במידת הצורך. 

הדברה מכנית-

החיסרון הגדול של השיטה הוא שהיא מתאימה בעיקר לשטחים קטנים ולעצים נמוכים. הדברה מכנית אפשר לבצע בשלב הביצים והקינים הקבועים:

איסוף גלילי הטלה (תטולות) – שיטה מעשית ביחס לעצים קטנים מסוף אוקטובר ובמהלך חודש נובמבר. מסירים את המחטים שנושאות את גלילי התטולות, אוספים את גלילי הביצים, מרכזים בצלחת פתוחה ומניחים בצל במרחק של לפחות 20 מטר מעצי האורן הקרובים. בצורה כזו מונעים מהזחלים שיבקעו להגיע לעצי האורן, אולם מאפשרים לצרעות הטפיליות להגיח ולהשלים את מחזור החיים שלהן.

קיצוץ ענפים נושאי קינים – בחודשים ינואר עד מרץ יש להוריד בזהירות ענפים שעליהם קינים בעזרת מזמרה הנישאת על מוט ארוך.. אם הקן נמצא על ענף צמרתי מוביל (שכיח באורן קנרי) אין לקצץ את הענף, אלא לרסס את הקן והענפים הסמוכים. את הקינים שהורדו יש להשמיד עוד באותו היום.. אין לבצע הסרת קינים ביום חם ויבש או כאשר נושבת רוח חזקה. בימים מעוננים הזחלים יכולים להיות מחוץ לקן גם בשעות היום.

פעולות לאחר ירידת הזחלים לאדמה – אפשר להוריד את הקינים באופן מכאני, גם בזמן ולאחר ירידת הזחלים. גם במקרה של זחלים או קינים על פני הקרקע, אין להדביר אלא לתת לזחלים לחדור לקרקע. הדברה בשלב כזה גורמת לפיזור מוגבר של השערות הצורבות. את האזור הנגוע יש לכסות בקרקע ולהרטיב אותה לאחר מכן.

הדברה כימית-

בעצים גדולים, בחורשות אורן גדולות, וכאשר הנגיעות רבה, לא ניתן להתגבר על המפגע באמצעים מכאניים בלבד ויש להשתמש בתכשירי הדברה. יש להשתמש רק בתכשירי הדברה מאושרים ורק על פי הכתוב בתווית.